<h1>שבלי הלקט הלכ' יו"ט סימן רנ"ב</h1>
<h2>דף לד.</h2>
[ביצה כ"ה ע"ב] בכור שנפל בבור ר' יהודה אומר ירד מומחה ויראה אם יש בו מום יעלה וישחוט ואם לאו לא ישחוט ור' שמעון אומר כל שאין מומו ניכר מערב יום טוב אין זה מן המוכן. האי בכור בבעל מום משתעי והכי קאמר אם יש בו מום קבוע יעלה וישחוט ור' שמעון דקאמר כל שאין מומו ניכר מערב יום טוב לא משום מוקצה קא אסר ליה דלית ליה מוקצה אלא משום דהוה ליה כדן את הדין ביום טוב ואוקימנא בגמרא דברואין מומין ביום טוב קא מפלגי ר' יהודה סבר רואין מומין ביום טוב ור' שמעון סבר אין רואין מומין ביום טוב ופסקי רבוותא דהלכתא כר' שמעון דאמרינן אמי וורדינאה חזי בוכרא דבי נשי הוי סבר דלא למיחזי ביומא טבא אתו ואמרו ליה לר' אמי אמר ליה שפיר עביד דלא חזי. איני והא ר' אמי הוה חזי ר' אמי מאתמול הוי חזי וביומא טבא שיולי הוה משאיל היכי הוו עובדא כי הא דההוא גברא דאייתי בוכרא קמיה דרבא אפניא (א)דמעלי יומא טובא והוה יתיב רבא וקא חייף רישיה. בהדי דחייף רישיה דלי עיניה וחזייה למומיה אמר ליה זיל האידנא ותא למחר כי אתא למחר אמר ליה אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה אמר ליה מנחן לשערי בהך גיסא דהוצא בהדי דעייל רישיה פרטי לשפתיה אמר ליה ודילמא את גרמת ליה א"ל לא ומנא תימרא דגרמא אסור דתניא כל מום לא יהיה בו מניין שלא יגרום לו על ידי דבר אחר שלא יביא בצק או דבילה ויניח על גבי האוזן כדי שיבא הכלב ויטלנו ת"ל כל מום אמר מום ואמר כל מום. ובעל הדברות כתב הלכה כר' שמעון דהוו לה כגרוגרות וצמוקים.
